יודע הכול ולא עושה כלום: למה אתה תקוע בחיים
אם היו מבקשים ממך מחר להעביר הרצאה על איך משנים את החיים, היית עולה לבמה בלי שקף אחד. אתה יודע למה צריך חזון, איך בונים הרגל קטן ולמה לעמוד במילה, וחלק מזה אפילו רשום אצלך במחברת, יפה ומסודר. רק שאלה אחת לא נותנת לך מנוחה. אם אתה יודע את כל זה, איך זה שאתה עדיין תקוע בחיים, בדיוק איפה שהיית כשהתחלת ללמוד?
לשאלה הזאת כבר יש לך תשובה מוכנה, נכון? “אין לי משמעת”. ובלילות הפחות טובים גם “אני פשוט כזה”. אחרי שנים של עבודה עם גברים אחד על אחד, אני אומר לך שהאבחנה הזאת שגויה. וגרוע מזה, היא מה שמחזיק אותך במקום, כי כל עוד אתה בטוח שזו בעיה של משמעת, אתה מטפל בבעיה הלא נכונה.
ולפני שנמשיך, בוא נדייק על מי אנחנו מדברים פה. אם התקיעות שלך נראית אחרת, ערבים שנעלמים לתוך הטלפון וימים שעוברים בלי שייצרת שום דבר, זה כבר לופ הריקנות, והיציאה ממנו מתחילה ממקום אחר. ואם מה שיושב עליך זה ייאוש כבד שנמשך שבועות, כזה שגם דברים קטנים לא מזיזים, זה מקום לעזרה מקצועית, ושום מאמר לא בא במקומה. כאן אנחנו מדברים על גבר שלומד כל הזמן, ועדיין לא זז.
אנשים שיודעים הכול ועומדים באותה נקודה
יש אנשים שיודעים הכול על הצלחה. הם קראו את הספרים, ראו את הסרטונים וישבו בסדנאות, ועדיין הם עומדים בדיוק איפה שעמדו. מכיר אנשים כאלה? אם אתה קורא את זה, יש מצב שאתה אחד מהם.
למה? כי יש הבדל עצום בין ידע לבין דעת. ידע זה לדעת מה צריך לעשות, ואת זה היום מקבלים בכמה לחיצות. דעת זה להבין למה הידע שלך נשאר תקוע בראש, ומה מוריד אותו משם אל הידיים. ידע אומר לך לקום מוקדם. דעת מבינה למה בחרת להישאר במיטה, ומה יוציא אותך ממנה גם מחר.
רק שלא תצא מפה עם מסקנה עקומה. אני בעד ידע, הצלחה הולכת לאן שיש ידע, וקורס טוב הוא השקעה בעצמך. אבל אם אתה מרגיש תקוע בחיים בתחום שבו כבר צברת מדף שלם, עוד מדף לא יזיז אותך, כי הידע יושב בראש ומחכה שמשהו יפעיל אותו. אז מה גורם לבן אדם להבין משהו עד הסוף, ולעשות אותו?
החשבון שהראש עושה בשבילך
כשאתה לא עושה את מה שאתה יודע, אתה בעצם מתנהג בהיגיון. רק משוגע יעשה פעולה בלי להאמין שהיא תוביל לאנשהו, נכון? אז אם עמוק בפנים אתה לא מאמין שהצעד הזה ייתן לך משהו, החלק ההגיוני שבך עושה חשבון קטן ומחליט שזה לא שווה את המאמץ. ומבחינת החשבון שלו, הוא צודק.
בחשבון הזה חסרה אמונה. אצל הרבה גברים המילה הזאת מדליקה מיד תמונה של חוקים ואיסורים, אז חשוב לי לדייק. דת היא דרך, ואני מכבד לגמרי כל מי שבחר בה. האמונה שאני מדבר עליה פה היא משהו אחר. היא לא שייכת לאף אחד, והיא שלך בדיוק כמו של כל אחד אחר. ורק שתבין עם מי אתה מדבר, אני בן אדם של תכלס, של פעולות ותוצאות שרואים בעיניים, ובגלל זה בדיוק אני מדבר איתך על אמונה.
בשביל לזוז אתה צריך שתי אמונות. הראשונה היא שיש בשביל מה, שבקצה הדרך מחכה משהו שאתה באמת רוצה. מי שלא רואה את ההבטחה הזאת נראה מבחוץ עצלן, ובפנים הוא פשוט לא מבין למה לו להשקיע. אז אם אי פעם קראת לעצמך עצלן, תבדוק קודם אם ההבטחה שלך ברורה לך.
והשנייה היא שזה אפשרי גם בשבילך, עם העבר שלך והנסיבות שלך. קח גבר שיודע בעל פה איך בונים תוכנית אימונים. אם עמוק בפנים הוא בטוח שהגוף שלו לא בנוי לזה, אל תתפלא אם הוא לא יגיע לאימון השלישי. למה? כי מבחינתו הוא משקיע בדבר שלא יחזיר לו כלום.
האמונה הזאת עובדת כמו מפתח מאסטר. יש לך אותו? הכלים שכבר אספת מתחילים לעבוד בשבילך. אין לך אותו? תלך מסדנה לקורס ומקורס לסדנה, ושום דבר לא יזוז. ואם זה מזכיר לך את הטרמוסטט הפנימי, כלומר מה שאתה מאמין שמגיע לך, אתה צודק. זו אותה אמונה מזווית אחרת, והמדריך להתפתחות אישית לגברים מסביר איך מכוונים אותו מחדש.
החזון שאף פעם לא נכתב
אצל גבר שיודע הכול, האמונה הראשונה נשברת ככה. יש לו כל כך הרבה “איך”, שהוא אף פעם לא עצר לכתוב “מה”. הוא יודע איך פותחים עסק ואיך בונים גוף. ואיפה כתוב מה הוא רוצה שיקרה בחיים שלו? בשום מקום.
למה כל הידע הזה לא מתחבר אצלך לכיוון אחד? כי לא ישבת לכתוב מה אתה רוצה. ומה שלא מוגדר, אי אפשר להשיג.
ואני לא מספר לך את זה מלמעלה. כשהתחלתי את העסק הנוכחי שלי הייתי מבולבל לגמרי. לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה להשיג, אז יריתי לכל הכיוונים, וכמעט שום דבר לא פגע. ואז אמרתי לעצמי, למה אני לא עושה את מה שאני מלמד? ישבתי ורשמתי בדיוק מה אני רוצה שיקרה. כי אנחנו לא צריכים להתעסק באיך הדברים יקרו, אנחנו צריכים להתעסק במה שאנחנו רוצים שיקרה.
ולמה ה”מה” שלך מטושטש כל כך? כי מי שצורך הרבה תוכן של אחרים רואה כל יום את ההצלחה שלהם, ובלי לשים לב מאמץ את ההגדרה שלהם. ואז הוא מטפס על סולם שנשען על הקיר של מישהו אחר, ובטוח שזה הקיר שלו. מאיפה יהיה לו כוח לטפס?
כשאני יושב עם גברים על החזון שלהם ומבקש מהם לעזוב רגע מה אפשרי ורק להגיד מה הם רוצים, רובם נתקעים. שנים הם היו בטוחים שהם רוצים יותר מדי, ואז מתברר שהטווח התכווץ להם כל כך, שאפילו בדמיון הם מבקשים בקטן.
ושים לב, “אני לא יודע איך” הוא אחד התירוצים הנפוצים לא לשבת ולכתוב מה אתה רוצה. אצלך הוא אפילו לא מחזיק, נכון? את ה”איך” אתה יודע מזמן.
מה שאתה קורא לו חוסר משמעת
בוא נחזור לאבחנה שנתת לעצמך בהתחלה. יש משפט שגברים אומרים לי כמעט מילה במילה, ואני שומע אותו כל שבוע. “אני קובע לעצמי שאני אעשה משהו מחר, ובפועל לא קורה כלום. וזה ככה כבר שנים. אני פשוט כבר לא מאמין לעצמי.”
שמעת את הסוף? הגבר הזה בטוח שהבעיה שלו היא משמעת, ובאותו משפט הוא אומר לך מה קרה באמת. הוא הפסיק להאמין לעצמו, והאמון בינו לבין עצמו נשבר. זה אותו שבר שיושב גם מתחת לביטחון עצמי נמוך, רק שכאן הוא נראה כמו בעיה של משמעת.
ושיהיה ברור, משמעת חשובה מאוד, ובעיניי היא התאמה בין המילה שלך לבין המעשים שלך. אבל אצל גבר שכבר לא מאמין לעצמו היא לא נקודת ההתחלה. למה? כי מילה שאתה נותן בלי להאמין בה נשברת עוד לפני הבוקר, וכל מילה כזאת שוחקת את האמון עוד קצת. אז קודם אתה בוחר לסמוך על עצמך שוב, עוד לפני שהמעשים שלך הרוויחו את זה, ורק אחרי הבחירה הזאת כל מילה קטנה שאתה מקיים נרשמת כהוכחה ומחזקת אותה.
אבל האמון הזה לא נשבר רק מבפנים. גם החיים עשו את שלהם. מישהו אכזב אותך, משהו לא הסתדר כמו שהבטיחו לך, ובכל פעם כזאת למדת לסמוך קצת פחות. על אנשים ועל החיים, ובסוף, בלי ששמת לב, גם על עצמך.
ועכשיו הדבר הכי חשוב פה, אז תקרא לאט. אף אחד לא נולד חשדן. תסתכל על ילד בן שלוש. הוא נותן לך יד והולך, בטוח שדואגים לו. ככה הוא נולד, וככה נולדת גם אתה. את החשדנות למדנו בדרך, אכזבה אחרי אכזבה. ומה שלמדת בדרך הוא פציעה שקיבלת, גם אם היא כבר מרגישה לך כמו האופי שלך.
ולמה זה כל כך משנה? כי עם אופי אין מה לעשות, “ככה נולדתי” ונגמר הסיפור. אבל פצע אפשר לסגור, ומי שסוגר אותו חוזר הביתה, להיות מי שהיה לפני שהחיים לימדו אותו לפחד.
למה עוד כלי לא יעזור לך עכשיו
ועכשיו משהו קשה, ואני אומר אותו בכוונה. כל עוד הפציעה הזאת פתוחה, אין ספר, פודקאסט או סדנה שיוציאו אותך מהמקום הזה. למה? כי כל כלי שתקבל, תפעיל אותו מתוך אותה פציעה. תתחיל, לא תאמין בו עד הסוף, תעזוב באמצע, ותרשום לעצמך עוד הוכחה שאין לך משמעת. ואז תלך לחפש את הכלי הבא. אם קראת אצלי על הלופ של המקצועיות, זה קרוב אליו מאוד, רק שכאן המנוע של הסיבוב הוא האמון שנשבר, ולכן גם היציאה מתחילה משם.
הסיבוב הזה גם נותן לך משהו, ובגלל זה קשה לצאת ממנו. כל זמן שאתה עוד בשלב של הלמידה, נשמרת לך פנטזיה נוחה, שבתנאים הנכונים היית מצליח בגדול. והראש מעדיף עוד שיעור אחד על פני הרגע שבו הפנטזיה הזאת תפגוש את המציאות.
רגש נכון מעורר בך חשק להתחכך עם העולם, לצאת ולנסות דברים שלא עשית אף פעם. רגש לא נכון מושך אותך פנימה, להסתגר בתוך עצמך. ועוד סרטון בשתיים בלילה הוא בדיוק זה, הסתגרות שנראית כמו למידה. מבפנים זה מרגיש כמו השקעה בעצמך, ובשטח לא נשאר מזה שום סימן. אני קורא לזה אשליה של השפעה, ואצל גבר שיודע הכול היא מגיעה עם תירוץ מכובד במיוחד, “אני לא מוכן עדיין”, עוד קורס אחד ואז מתחילים.
ובסוף הסיבוב מגיעה ההצלפה, “אין לי משמעת”. ויש בה משהו מפתה, נכון? לפחות אתה לא מאשים אף אחד אחר, אז זה מרגיש כמו לקיחת אחריות. רק שההצלפה עסוקה כל הזמן במה לא בסדר איתך, ובזמן הזה אתה לא עושה אף צעד. אחראי שואל את עצמו מה הצעד הבא שלו ועושה אותו עוד היום, וכל ההבדל בין אשם לבין אחראי נמצא בשאלה הזאת.
אז מה מוציא מהסיבוב? אם מה שנשבר זה אמון, צריך ללמוד לסמוך מחדש. ואיפה לומדים את זה? בתוך מערכת יחסים, עם אחרים ועם עצמך, ולפעמים זה מתחיל דווקא מבחוץ. כשאתה נותן אמון במישהו שרואה כמה צעדים קדימה ממך, מנטור טוב למשל, ואז אתה רואה שהאמון הזה מחזיק, משהו נרפא שם בפנים, ואתה לומד בדרך לתת אמון גם בעצמך.
מאיפה פעולה יוצאת
ומה בסוף מזיז אותך? תחשוב על זה ככה. הידע יושב בראש, והידיים זזות מהרגש. הפעולות שלך הן תוצאה של מה שאתה מרגיש, ולכן גבר שמרגיש כבד וחסר אמונה יכול לדעת הכול ועדיין לא לזוז. ומול הרגש הזה יש שלוש עמדות.
הראשונה היא לחכות לבוקר שבו תקום עם חשק, ובינתיים לצרוך עוד קצת. זו טעות, כי הבוקר הזה לא בשליטתך. השנייה היא לגרור את עצמך בכוח ולהתעלם ממה שאתה מרגיש. זה מחזיק כמה ימים, ואז אתה נשרף ומסיק שוב שאין לך משמעת. והשלישית, זו שאני מלמד, היא לייצר את ההרגשה. לשבת כמה דקות קצובות ולעבוד בפנים, עבודה לכל דבר, ומשם לקום ולצאת איתה ישר לפעולה. ובבוקר שההרגשה לא עלתה כמו שרצית, אתה קם בסוף הדקות האלה ועושה את הצעד הקטן בכל זאת. הדקות בפנים הן חימום לפני הצעד, והצעד עצמו נשאר במקומו. ויש לזה תרגיל של שלוש דקות, עם הוראות מדויקות לגוף, לנשימה ולמילים שאתה אומר בקול.
רק תזכור בשביל מה עושים את כל זה. את ההרגשה אתה מייצר כדי לצאת איתה לפעולה מוחשית, היום. ואצל גבר שיודע הכול יש פה מלכודת משלו, כי קל לו להפוך גם את התרגיל הזה לעוד פריט יפה במחברת. אם בסוף הדקות בפנים היד הולכת לסרטון הבא, והצעד שקבעת נשאר בצד, חזרת לאותו סיבוב, רק במצב רוח טוב יותר.
הבחירה באה לפני ההוכחות
איך מתחילים להאמין כשאין לך אף הוכחה ביד? אמונה מתחילה מבחירה. אתה מחליט להסתכל על עצמך כעל מישהו שאפשר לסמוך עליו, עוד לפני שיש לך ראיות, ורק אז הראיות מתחילות להגיע. וכשהן מגיעות, ההוכחות הקטנות שנצברות אחת על השנייה מחזקות את הבחירה שכבר עשית.
ועוד משהו, כדי שלא תחכה ליום שבו יהיה קל. בן אדם שמרים חמישה קילו בפעם הראשונה, קשה לו. בן אדם שמרים מאה וחמישים, גם לו קשה. הקושי לא נעלם אף פעם, מה שמשתנה זה המשקל שאתה מסוגל להרים. וככה זה גם עם אמונה, היא שריר, וכל פעם שאתה בוחר בה כשקשה אתה מתחזק.
איך יוצאים מתקיעות בחיים, כבר מחר בבוקר
הפרקטיקה פה קצרה, ואין בה שום דבר חדש ללמוד, כי ממילא יש לך מספיק. וגם אותה אל תשים על המדף ליד כל השאר. כל מה שיש בה נועד לבנות מחדש את האמון בינך לבין עצמך, מתוך הבחירה שעשית, בצעדים קטנים שאתה באמת מקיים. ואם עד היום לא כתבת אף פעם מה אתה רוצה שיקרה, תתחיל משם, משורה אחת על דף, ואת ה”איך” תשאיר לאחר כך.
ומהיום, תתפוס את עצמך על חם. לכל אחד יש משפט להיט שחוזר לו בראש, ואצל גבר שיודע הכול זה הרבה פעמים “אני צריך עוד ידע”. אל תסתפק ב”היום הייתי קצת תקוע”. תכתוב את המילים המדויקות, ברגע ששמעת אותן.
כל פעם שתפסת אותו, תהפוך אותו לפעולה. “אני צריך עוד ידע” הופך ל”מחר בבוקר אני מיישם דבר אחד ממה שכבר למדתי”. והפעולה הזאת צריכה לעמוד בשלושה תנאים. שתהיה מדידה, כדי שתדע בדיוק אם עשית אותה. שתהיה אפשרית כבר מחר בבוקר, בלי “כשיהיה לי זמן”. ושתהיה בשליטה המלאה שלך, כזאת שלא תלויה באף אחד. זו בעצם אותה עבודה של מעגל ההשפעה, רק מכוונת למשפט אחד שמחזיק אותך בלמידה.
תיזהר גם ממחשבה פסיבית. “אני צריך ללמוד שיווק” נשמע כמו צעד, אבל בפועל הוא לא מזיז אותך לשום מקום. מחשבה אקטיבית נשמעת אחרת, “אני לומד שיווק, והנה שלושת הצעדים הראשונים שאני עושה היום”.
תלך לעומק. את הספר הבא אל תקנה עדיין. תחזור לספר אחד שכבר קראת, או לשיעור אחד שכבר שמעת. בפעם השנייה תשים לב לדברים שפספסת, ובפעם השלישית פתאום יתחברו לך נקודות מהחיים שלך. חזרתיות זה אם כל היכולות.
בסוף כל דבר שאתה לומד, תשאל את עצמך שתי שאלות. “מה התובנה שהכי נגעה בי?” ו”עם מי או איפה אני מיישם אותה עוד היום?”
ורגע לפני הצעד, אל תחכה שיבוא לך. תיקח כמה דקות, תייצר את ההרגשה שדוחפת החוצה, ותצא איתה ישר לפעולה שקבעת. ובבוקר שהיא לא עלתה, אתה ניגש לפעולה הזאת בכל מקרה.
הגבר שחוזר לסמוך על עצמו
ועכשיו תחשוב מה קורה כשהמפתח הזה נכנס סוף סוף למנעול. הגבר שהיה תקוע יושב וכותב מה הוא רוצה. ההרגלים שלו מתחילים להחזיק. הוא מקבל החלטה, וסוגר אותה. זה אותו בן אדם עם אותם כלים, רק שעכשיו משהו מפעיל אותם.
אני לא מבטיח לך שום תוצאה, ובטח שלא לוח זמנים. אני רק אומר לך שלא חסר לך עוד ידע בשביל להתחיל, ושהדרך היא חזרה, לגבר שמאמין למילה של עצמו. ואת מערכת היחסים הזאת עם עצמך רק אתה יכול לבנות, מילה אחרי מילה.
ואם היד שלך כבר בדרך למאמר הבא, תעצור אותה. תבחר דבר אחד ממה שכבר למדת, תייצר את ההרגשה, ותקום איתה לעשות אותו עוד היום. בסדר?
שאלות נפוצות
למה אני לא עושה כלום, למרות שאני יודע מה צריך לעשות?
כי ידע אומר לך מה לעשות, והוא לא מזיז את הידיים לבד. כדי לזוז אתה צריך גם להאמין שיש בשביל מה, ושזה אפשרי גם בשבילך. כשאחת מהאמונות האלה חסרה, החלק ההגיוני שבך לא ישקיע אנרגיה בצעד שלא נראה לו שיוביל לאנשהו. זה חשבון, והוא לא אומר עליך שום דבר רע. מתחילים מבחירה להאמין, מייצרים את ההרגשה, ויוצאים איתה לצעד קטן אחד שאתה כבר יודע לעשות.
האם הבעיה שלי היא חוסר משמעת?
אני פוגש את זה כל שבוע. גבר בטוח שחסרה לו משמעת, ובאותה נשימה אומר לי 'אני כבר לא מאמין לעצמי'. אחרי מספיק הבטחות שלא קוימו ומספיק אכזבות מבחוץ, האמון בינו לבין עצמו נשבר. ואם זה גם הסיפור שלך, תדע שזו פציעה שהצטברה בדרך, ופציעה אפשר לסגור. זה מתחיל מבחירה להסתכל על עצמך כעל מישהו שאפשר לסמוך עליו, עוד לפני שיש לך הוכחות, וכל מילה קטנה שאתה מקיים אחרי זה מחזקת את הבחירה הזאת.
האם עוד קורס או ספר יעזרו לי לצאת מתקיעות?
בתחום שבו כבר צברת הרבה ידע, כנראה שעוד כלי לא ישנה את התמונה, כי גם אותו תפעיל מתוך אותו חוסר אמון ותעזוב באמצע. ידע עדיין שווה הרבה, וקורס טוב הוא השקעה בעצמך. אבל קודם צריך ליישם את מה שכבר יש לך. תחזור לספר אחד שכבר קראת ותבחר ממנו דבר אחד. לפני שאתה ניגש אליו, תיקח כמה דקות לייצר את ההרגשה, ותצא איתה לעשות אותו היום.
איך לצאת מתקיעות בחיים?
קודם כל בוחרים לתת לעצמך עוד הזדמנות לסמוך עליך, ואז תופסים את המשפט שמחזיק אותך תקוע. אצל גבר שיודע הכול זה בדרך כלל 'אני צריך עוד ידע'. את המשפט הזה הופכים לפעולה אחת מתוך הדברים שכבר יש לך ביד, כזאת שאפשר למדוד, שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר ושתלויה רק בך. לפני שאתה ניגש אליה, אל תחכה לחשק וגם אל תדחוף את עצמך בכוח. תייצר את ההרגשה בכמה דקות של עבודה פנימית, ותצא איתה ישר לצעד.